עוגת שוקולד לפי דבורה

הפעם אני משנה את השם הלא פוליטיקלי קורקט שבמחברת, ומסביר שוב כי בשנות ה-70 בהחלט היה לגיטימי לקרוא לעוגת שוקולד "עוגת כושי".

אז אחרי הפסקה ארוכה חזרתי לאפות. זו הייתה החלטה רגעית, והמתכון נבחר על פי זמינות החומרים שהיו בבית באותו רגע.

דבורה הייתה אחת האחיות בתחנת "טיפת חלב" בשכונת רמת יוסף בבת-ים שבה עבדה אמא שלי בתחילת שנות השבעים. אני לא כל כך זוכר אותה, אבל זוכר גם זוכר את ביתה של דבורה, שהייתה המורה שלי לספרות בכיתה י"א (התבלבלתי. הייתה אחות בשם דבורה, אבל גם למורה לספרות קראו דבורה, והיא הייתה הבת של האחות אניטה). גם את העוגה אני לא זוכר, למרות שהיא טעימה למדי (כפי שאישר דור הילדים הנוכחי במשפחה). הנה המתכון (לחצו על התמונה כדי לצפות במתכון בגודל מלא):

 

אין הפתעות מיוחדות במתכון הזה, שמתנהל בשני מסלולים מקבילים. במסלול אחד מוקצפים 6 חלבוני ביצה עם חצי כוס סוכר. במסלול המקביל יש 100 גרם שוקולד מריר, עוד כוס סוכר, 75 גרם חמאה (במקום המרגרינה) ו-3 כפות קקאו שמתבשלים להם לקרם שוקולד על אש קטנה. אחרי שהקרם מוכן ומתקרר קצת מוסיפים לתוכו את ששת החלמונים של הביצים, ובמקום תמצית רום שמתי קצת ברנדי.

מקפלים חלק מקרם השוקולד לתוך קצף החלבונים, ומוסיפים לשם גם את הקמח ואבקת האפיה. העוגה לא תפחה לי כמו שצריך, ככל הנראה עקב ערבוב לא מספק של הקמח ואבקת האפיה. אולי כדאי לשקול שימוש בקמח תופח מאליו (שזה בדיוק אותו דבר, אבל יותר יקר ומעורבב בצורה טובה ובכמויות יותר מדוייקות).

אה, וצריך גם לאפות את הכל. 20 עד 25 דקות בחום בינוני (150-180 מעלות), ואחר כך, אחרי שהעוגה מתקררת קצת, למרוח מלמעלה את קרם השוקולד שנשאר. בתיאבון.