זה שלמשפחתנו היה סניף בפתח תקוה – ידעתי. נציגנו שם היה יצחק לוי, אבל יצחק לוי הוא גם אבא שלי, ולכן יצחק לוי מפתח תקוה נקרא בפינו "הדוד מפתח תקוה". בהחלט גם יכול להיות שהוא היה דוד של מישהו, אבל של מי? זאת לא נדע. לא דוד שלי, בכל אופן, וגם לא דוד של אבי. הדוד מפתח תקוה היה נהג אוטובוס במקצועו, כך ידעתי, אם כי מעולם לא ראיתי את האוטובוס במו עיניי, ובודאי שלא נסעתי בו, אבל כילד, זה בהחלט הוסיף להילת המסתורין שאפפה את אותו דוד.
האם עוגת השמרים הזו קשורה לדוד מפתח תקוה? הייתכן כי טעמנו מעוגה זו בעת ביקור בבית הדוד מפתח תקוה ואמא לקחה משם את המתכון? או שאולי מקור המתכון במפגש אחיות שנערך בפתח תקוה? זוהי עוד תעלומה שלא נדע את פתרונה.
בכל אופן, הכותרת של המתכון " עוגת שמרים – פתח תקוה" תמיד משכה את עיני. ולפני שבועיים נורא רציתי עוגת שמרים. אז קניתי שקית שמרים במכולת, ובשבת בצהריים פניתי למלאכת האפיה. עיון במתכון הרתיע אותי – "קמח כמה שנכנס"? אמנם ביטוי זה הובהר קמעה על ידי הקורא הנאמן שמוליק, אבל מה זה "המרקם הנכון"?
|
דפדוף במחברת הוביל אותי למתכון נוסף לעוגת שמרים – בצק שמרים קר, בתוספת מילוי פרג.
|
|
אני לא אוהב פרג, אז ויתרתי על מילוי הפרג. את המרגרינה החלפתי כרגיל בחבילת חמאה, ואת תפקיד הלבן מילא יוגורט יופליי לבן (3%). לשתי את הבצק בעזרת המג'ימיקס, והנחתי אותו בקערה על השולחן במטבח כדי שיתפח. למרבה הצער, היה זה יום קריר למדי, ולכן הבצק לא תפח דיו, ובמקום להכפיל את פחו הסתפקו השמרים בתוספת של 75%, או שאולי זה היה צריך להיות כך? (כנראה שכן – לאור הסוף הטוב)
העייפות הביאה אותי לויתור גם על מילוי הקקאו. אני זוכר מהבית עוגות שמרים עם ריבה ואגוזים. אגוזים אני לא אוכל, אז הסתפקתי בריבה, ולטובת הדור הצעיר הכנתי גם רולדה אחת עם ממרח שקדים ואחת עם נוטלה. יצאו לי 5 רולדות בינוניות בסך הכל. אפיה של כ-45 דקות בתנור החום של 180 מעלות שרפה את תחתיות הרולדות. התוצאה לא מרשימה במיוחד (ולכן אין תמונות), אבל הטעם באופן מפתיע היה מצויין, בהחלט טעם של פעם.
העוגות של אמא 