תגית: גבינה

בלינצ'ס קישואים

אחרי המון המון זמן, פתחתי שוב את המחברת של אמא, כי אלון ביקש שאאפה עוגה. בסופו של דבר לא אפיתי שום עוגה, והסיבה העיקרית לכך היא שנתקלתי במתכון הזה של בלינצ'ס קישואים, שמעלם לא שמתי לב אליו קודם לכן. אני גם לא זוכר שאי פעם אכלתי משהו כזה בבית. כנראה שלילי (?) הכינה אותם, אמא טעמה ולקחה את המתכון, והנציחה אותו במחברת:

zucchini-blintzes-recipe

הרעיון פשוט מאוד: בתוך הבצק לש הבלינצ'ס/פנקייק מערבבים רסק קישואים. כמה זה 300 גרם קישואים? לא יודע. אני שמתי שני קישואים בינוניים, מגוררים בפופיה גסה. את צרור הפטרוזיליה (ללא הגבעולים) שהיה במקרר ריסקתי במעבד מזון. שמיר לא היה לי, וממילא אני לא כל כך אוהב שמיר, אז ויתרתי. 150 גרם קמח תורגמו לכוס וחצי, וכנגדם הוספתי כוס וחצי מים – אלה הכמויות שבהם אני משתמש כשאני מכין פנקייקים. משום מה לא עלה בדעתי להחליף את המים בחלב – אני חושב שזה יכול לשפר את המתכון משמעותית. את כמות השמן הפחתתי בהרבה – מ-50 גרם (יותר מרבע כוס) ירדתי ל2 כפות (שוב, כמו שאני שם בפנקייקים שלי). הכל עורבל היטב בעזרת מיקסר היד הנאמן שלי.

בטיגון צריך להקפיד שלא יהיו עבים מדי, על ידי שיטוח הבצק במחבת. הבצק אמור להספיק ל-13 עד 14 בלינצ'סים דקים בגודל צלחת קטנה.

לאחר שנתתי לבלינצ'סים להתקרר, גילגלתי בכל אחד מהם פתיתי גבינת עמק, כי זה מה שהיה בבית, ולאחר שסידרתי אותם בתבנית פיזרתי עוד פתיתי עמק מלמעלה, ואפיתי את הבלינצ'סים בחום של 180 מעלות במשך כ-20 דקות. הנה התוצאה:

zucchini-blintzes

זה הרבה יותר טעים ממה שזה נראה. אמנם היה עדיף למלא בגבינה עם טעם חזק יותר, נניח טל-העמק או קשקבל, אבל חצי כמות חוסלה מייד (לא על ידי הילדים – זה ירוק מדי עבורם). שאר הבלינצ'סים בילו עוד לילה במקרר, ולמחרת חוממו במיקרוגל והיו טעימים מאוד כאילו זה עתה נוצרו.

בהחלט מתכון שווה.

עוגת גבינה – קרני

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

המכון של היום הוא "מתכון אורח".

לכל משפחה יש את "העוגה המיתולוגית" שלה – אותה עוגה שהכינה איזו אמא או סבתא קדמונית, והפכה לעוגה האהובה ביותר על בני המשפחה. במשפחה של הילה זוהי "עוגת הגבינה של סבתא שושנה". את סבתא שושנה לא הכרתי – היא הלכה לעולמה לפני שהכרתי את הילה, אך את העוגה אני מכיר גם מכיר, כמו גם את קרבות השולחן הנערכים עם הגשתה, כאשר כל אחד צופה בקנאות שמא אחיו או אחותו יקבלו חתיכה  גדולה יותר או חלילה "פרוסה מועדפת" (כלומר פרוסה שנלקחה מאיזור גיאוגרפי מסויים בתבנית שבו הפרוסות טעימות יותר). כמובן גם שכל אחד דורש שתי פרוסות לפחות, אם לא שלוש, והרעיון להשאיר קצת עוגה לארוחה הבאה נחשב מופרך לחלוטין, וגם לא ישים, כי אם תושאר מעט עוגה במקרר, היא תחוסל מייד בהתגנבות יחידים של מן דהו.

ומכיוון שהילה ניכסה לעצמה את מחברת המתכונים של סבתא שושנה, מוטל עליה להכין את העוגה הזו לכל יום הולדת משפחתי ולכל חג. זה נשמע כמו עול, אך בהחלט מבצר את המעמד המשפחתי. אני הכנתי את העוגה הזאת פעם, על פי המתכון שלעיל, וזכיתי להערצה.

שינויים מהמסורת נתקלים בהתנגדות עזה ובפרצי רגשות וזעם. כך למשל, כאשר החליפה הילה לפני זמן לא רב את האינסטנ פודינג וניל באינסטנט פודינג וניל עם פצפוצי שוקולד (!) נתקלה בתגובות זועמות. בחג השבועות האחרון, הכינה הילה עוגת גבינה אחרת (עם קוקוס ופסיפלורה – לבקשתו של סבה). כשנודע כי עוגת הגבינה של סבתא שושנה לא תעלה על שולחן החג, דמעות זלגו. אך אל דאגה – למחרת הגיעה העוגה הנכספת לארוחת צהרי החג. הנה היא לפניכם במלוא הדרה:

עוגת גבינה ושוקולד ללא אפיה

עוגת גבינה ושוקולד ללא אפיה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

זוהי אובססיה שהתחילה במפגש בלוגרים של לייבג'ורנל (היה לי שם פעם בלוג, אל תטרחו לחפש, מחקתי אותו). המפגש נערך בבית קפה באיזור רחוב בזל בתל אביב, ובתפריט הוצעה עוגת גבינה ושוקולד. הילה ואני, אוהבי שוקולד מושבעים, אך גם חובבי עוגות גבינה ידועים, מיהרנו להזמין את העוגה, אך המלצרית קטעה את שמחתנו באיבה. "אין את העוגה הזו" – הודיעה למגינת ליבנו. עד היום לא ברור אם העוגה פשוט אזלה באותו ערב או שהיא פשוט הוצאה מהתפריט באופן קבוע. בכל מקרה, המונח "עוגת גבינה ושוקולד" הפך אצלנו למין גביע קדוש, עוגה נפלאה וערטילאית, שרק הצדיקים יזכו לטעום ממנה.

והנה, כאשר חיפשתי במחברת של אמא עוגת גבינה לכבוד חג עוגות הגבינה השבועות הממשמש ובא, גיליתי את המתכון הזה. למרות שהכותרת מכריזה כי זו עוגת גבינה, רשימת הרכיבים לא מותירה כל ספק: מדובר בעוגת גבינה ושוקולד! ועוד ללא אפיה!

ניסוח המתכון (המיסי, הסירי, הוסיפי, ערבבי, הקציפי, וכולי) מרמז על כך שאמא כנראה העתיקה אותו מאיזה מקום: אולי מעיתון כלשהו, או אולי מאיזה אריזה של איזה מוצר. ההוראות מאוד ברורות, וההכנה פשוטה.

התוצאה, איך לומר, קצת מאכזבת. הגביע הקדוש זה לא. ציפוי השוקולד שמעל העוגה מתוק מדי, והטעם שלו משתלט על העוגה ומעלים את טעם הגבינה. שכבת המילוי שבין הביסקויטים גם היא מתוקה מדי, ודקה מדי. השפצורים המתבקשים – להפחית את כמות הסוכר, להגדיל את כמות הגבינה

אלון דווקא אכל את העוגה בתיאבון רב.