קטגוריה: עוגות שוקולד

עוגת שוקולד לפי דבורה

הפעם אני משנה את השם הלא פוליטיקלי קורקט שבמחברת, ומסביר שוב כי בשנות ה-70 בהחלט היה לגיטימי לקרוא לעוגת שוקולד "עוגת כושי".

אז אחרי הפסקה ארוכה חזרתי לאפות. זו הייתה החלטה רגעית, והמתכון נבחר על פי זמינות החומרים שהיו בבית באותו רגע.

דבורה הייתה אחת האחיות בתחנת "טיפת חלב" בשכונת רמת יוסף בבת-ים שבה עבדה אמא שלי בתחילת שנות השבעים. אני לא כל כך זוכר אותה, אבל זוכר גם זוכר את ביתה של דבורה, שהייתה המורה שלי לספרות בכיתה י"א (התבלבלתי. הייתה אחות בשם דבורה, אבל גם למורה לספרות קראו דבורה, והיא הייתה הבת של האחות אניטה). גם את העוגה אני לא זוכר, למרות שהיא טעימה למדי (כפי שאישר דור הילדים הנוכחי במשפחה). הנה המתכון (לחצו על התמונה כדי לצפות במתכון בגודל מלא):

 

אין הפתעות מיוחדות במתכון הזה, שמתנהל בשני מסלולים מקבילים. במסלול אחד מוקצפים 6 חלבוני ביצה עם חצי כוס סוכר. במסלול המקביל יש 100 גרם שוקולד מריר, עוד כוס סוכר, 75 גרם חמאה (במקום המרגרינה) ו-3 כפות קקאו שמתבשלים להם לקרם שוקולד על אש קטנה. אחרי שהקרם מוכן ומתקרר קצת מוסיפים לתוכו את ששת החלמונים של הביצים, ובמקום תמצית רום שמתי קצת ברנדי.

מקפלים חלק מקרם השוקולד לתוך קצף החלבונים, ומוסיפים לשם גם את הקמח ואבקת האפיה. העוגה לא תפחה לי כמו שצריך, ככל הנראה עקב ערבוב לא מספק של הקמח ואבקת האפיה. אולי כדאי לשקול שימוש בקמח תופח מאליו (שזה בדיוק אותו דבר, אבל יותר יקר ומעורבב בצורה טובה ובכמויות יותר מדוייקות).

אה, וצריך גם לאפות את הכל. 20 עד 25 דקות בחום בינוני (150-180 מעלות), ואחר כך, אחרי שהעוגה מתקררת קצת, למרוח מלמעלה את קרם השוקולד שנשאר. בתיאבון.

עוגת כושי לפי אסתר

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

עד עכשיו האסטרטגיה שלי הייתה להכין עוגה אחר עוגה לפי הסדר שהופיעו במחברת. בסוף השבוע הזה הייתה בעיה. חזרתי מחו"ל, והייתי עייף מדי כדי לעיין במחברת ולאות אילו חומרים אני צריך עבור העוגה הבאה בתור. הפתרון הקלאסי – בדקתי מה יש בבית וחיפשתי עוגה שתסתפק במה שיש. בבית היו ביצים, היה קמח תופח, היה קקאו, יש סוכר וחלב, יש תמצית וניל, ואין מרגרינה, אבל יש חבילה (אחרונה) של חמאה. יש עוגה!

השם "עוגת כושי" הוא כבר לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה היה השם הגנרי לעוגות שוקולד בחושות בשנות השישים של המאה הקודמת. איך נקרא לה היום? עוגה אפריקאית? לא נראה לי, ובכלל, מקור הקקאו הוא מדרום אמריקה. נקרא לזה פשוט עוגת שוקולד, וזו עוגת שוקולד בסיסית למדי, כזו שילדים אוהבים (וההוכחות יוצגו מייד).

ההכנה פשוטה: בקערה אחת בוחשים את הקמח, החלב, הקקאו, ארבעת חלמונים, וחבילת חמאה שהותכה במיקרוגל מחליפה את המרגרינה. "1 וניל" תורגם על ידי לכפית אחת של תמצית וניל. ארבעת החלבונים הוקצפו בקערה שניה עם "קצת" סוכר – במקרה שלי ארבע כפות, שזה בערך רבע כוס. לבסוף קופל קצף החלבונים לתוך התערובת, והעוגה נשלחה לאפיה של כ-40 דקות בחום של 180 מעלות.

התוצאה: עוגה פשוטה שילדים אוהבים, ואפילו דניאל אנין הטעם כרסם פרוסה בהנאה.

עוגת "גן נורית" – העוגה של גייה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

גן נורית היה הגן העירוני ששכן ממש מאחורי הבית בו התגוררה משפחתי בלוד בשנות השישים. ביליתי בו, למיטב זכרוני, שנתיים, מגיל 3 עד גיל 5. אני לא זוכר את נורית, שהייתה ככל הנראה הגננת, וגם לא את הילדים מהגן. יש לי בסך הכל שלשה זכרונות מהגן הזה, ועוד זכרון אחד "שתול".

אני זוכר מסיבת חנוכה, עם חנוכיה גדולה, שהיו בה שמונה נרות כמובן. כל ילד בתורו ניגש אל החנוכיה, קיבל לידיו נר דולק, והצטלם כשהוא מדליק את הנר הראשון. הנר הראשון דלק כמובן כל הזמן, ואף ילד לא ממש הדליק אותו. כשהגיע תורי, לקחתי  את הנר שהופקד בידי  והדלקתי בעזרתו את הנר השני של החנוכיה.

והנה עוד זכרון, פחות משעשע: אני יושב ליד השולחן עם עוד ילדים, והילדים שיושבים לצידי מציירים ציורים יפים על הדפים שלפניהם. כל מה שאני מצליח לעשות זה להניע את היד ימינה ושמאלה ולצייר איזשהו קשקוש.

אני גם זוכר שיום אחד קישטו את כל החלונות של הגן; הדביקו עליהם כל מיני פסים בשתי וערב. את החלונות שבבית, לעומת זאת, כיסו בבריסטולים שחורים. מאוחר יותר (לא ברור מתי) הבנתי שהחלונות הודבקו כדי למנוע התפזרות רסיסי זכוכית במקרה שיישברו, ואילו חלונות הבית כוסו בשחור עקב ההאפלה שהוכרזה, כל זאת לקראת האירוע שנודע זמן קצר לאחר מכן בשם מלחמת ששת הימים.

והנה הזכרון ה"שתול". לכבוד חגיגת יום הולדתי השלישי שנערכה בגן, אפתה אמא עוגת שוקולד, שנודעה לאחר מכן בשם "עוגת גן נורית". אני לא זוכר את מסיבת יום ההולדת הזו, ובודאי שלא את העוגה שהוגשה בה. במסיבה שנערכה לי בבית, שגם אותה אני לא זוכר, הוגשה עוגה אחרת. לזה יש לי תיעוד מצולם:

בכל מקרה, "עוגת גן נורית" היא אחת העוגות האהובות עלי ביותר. במחברת של אמא אין מתכון לעוגה כזו. אני יודע מהו המתכון כי פעם ביקשתי ממנה לאפות לי את עוגת גן נורית, והיא פתחה את המחברת במתכון לעוגה של גייה, והסבירה לי שהעוגה של גייה היא היא עוגת גן נורית.

זהו למעשה המתכון הראשון שניסיתי מהמחברת של אמא. אפיתי את העוגה הזו פעמים רבות, והיא תמיד זוכה להצלחה. החסרון שלה: היא נגמרת מהר מאוד.

עוגת גבינה ושוקולד ללא אפיה

עוגת גבינה ושוקולד ללא אפיה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

זוהי אובססיה שהתחילה במפגש בלוגרים של לייבג'ורנל (היה לי שם פעם בלוג, אל תטרחו לחפש, מחקתי אותו). המפגש נערך בבית קפה באיזור רחוב בזל בתל אביב, ובתפריט הוצעה עוגת גבינה ושוקולד. הילה ואני, אוהבי שוקולד מושבעים, אך גם חובבי עוגות גבינה ידועים, מיהרנו להזמין את העוגה, אך המלצרית קטעה את שמחתנו באיבה. "אין את העוגה הזו" – הודיעה למגינת ליבנו. עד היום לא ברור אם העוגה פשוט אזלה באותו ערב או שהיא פשוט הוצאה מהתפריט באופן קבוע. בכל מקרה, המונח "עוגת גבינה ושוקולד" הפך אצלנו למין גביע קדוש, עוגה נפלאה וערטילאית, שרק הצדיקים יזכו לטעום ממנה.

והנה, כאשר חיפשתי במחברת של אמא עוגת גבינה לכבוד חג עוגות הגבינה השבועות הממשמש ובא, גיליתי את המתכון הזה. למרות שהכותרת מכריזה כי זו עוגת גבינה, רשימת הרכיבים לא מותירה כל ספק: מדובר בעוגת גבינה ושוקולד! ועוד ללא אפיה!

ניסוח המתכון (המיסי, הסירי, הוסיפי, ערבבי, הקציפי, וכולי) מרמז על כך שאמא כנראה העתיקה אותו מאיזה מקום: אולי מעיתון כלשהו, או אולי מאיזה אריזה של איזה מוצר. ההוראות מאוד ברורות, וההכנה פשוטה.

התוצאה, איך לומר, קצת מאכזבת. הגביע הקדוש זה לא. ציפוי השוקולד שמעל העוגה מתוק מדי, והטעם שלו משתלט על העוגה ומעלים את טעם הגבינה. שכבת המילוי שבין הביסקויטים גם היא מתוקה מדי, ודקה מדי. השפצורים המתבקשים – להפחית את כמות הסוכר, להגדיל את כמות הגבינה

אלון דווקא אכל את העוגה בתיאבון רב.

עוגת שוקולד של סלבנה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

המתכון הזה טומן בחובו מספר תעלומות.

תעלומה אחת, שעוד ניתקל בשכמותה בהמשך: מי זאת סלבנה? האם היא אחות טיפת חלב שעבדה יחד עם אמא אי שם בתחילת שנות השישים? האם היא בת דודה עלומה? האחות של המטפלת שלי? השכנה מקומה ראשונה? סביר להניח שלעולם לא נדע. המתכונים במחברת נקראים בדרך כלל על שם זו החלקה עם אמא את סודות המתכון, והשאלות האלה ימשיכו ויעלו גם בהמשך המסע הזה.

תעלומה שניה, שרלוונטית לכל מי שרוצה לשחזר את המתכון המקורי: מה זה "רבע כוס אגודזים בבקבוק"? הניחוש שלי: לוקחים רבע כוס אגוזים, וכותשים אותם, כאשר בקבוק משמש כמכתש לעת מצוא (הייתי עד לפרוצדורה כזו). בכל מקרה אני לא הכנסתי אגוזים לעוגה, גם מפני שמאוד לא מומלץ (ולמעשה מסוכן ביותר) לתת לקטנטנים כמו שלי לאכול אגוזים, וגם בגלל שגם אני נמנע מאכילת אגוזים למינהם מסיבות בריאותיות.

תעלומה שלישית: איך אני לא זוכר את העוגה המצויינת הזו? היא ככל הנראה לא נכללה ברפרטואר הקבוע של אמא. אחרי 40 דקות אפיה בחום של 150 מעלות, יצאה עוגה טעימה, אוורירית, לא מתוקה מדי, ובעלת נטיה להתחסל במהירות.

עוגת ארבע קומות

לחצו על התמונה לצפיה בגודל מלא.

תהליך ההכנה היה פשוט וקל. החלפתי את המרגרינה בחמאה, כמובן. לעומת זאת, לא הורדתי כף מהתערובת לקישוט העוגה.

בזמן האפיה, צריך כמובן להניח נייר אפיה בתבניות, זה ברור מאליו (מי שלא  יעשה את זה ייתקל בקשיים כינסה להוציא את העווגה מהתבנית). אמא לא כתבה את זה במחברת, אני זכרתי. גם לא כתוב כמה זמן לאפות, באיזה טמפרטורה, זוטות כאלה. אפיתי ב-180 מעלות, ובדקתי את קצב האפיה בעזרת קיסם. לקח חצי שעה בערך. נתתי לעוגות להתקרר במשך הלילה.

הטריק להפרדת העוגה האפויה מנייר האפיה לא כתוב. נזכרתי בו תוך כדי התהליך. צריך להפוך את התבנית, כך שהעוגה למטה ונייר האפיה למעלה, ואז מקלפים את הנייר מהעוגה האפויה.

עוד דבר שמובן מאליו ולא רשום במתכון הוא המילוי בין השכבות. את זה פתרתי על ידי הקצפה של שמנת מתוקה, כוס חלב, ואינסטנט פודינג שוקולד. דומה לטעם של פעם, אבל לא בדיוק. מניחים שכבת עוגה, מורחים שכבת מילוי, וחוזרים על התהליך עוד פעמיים. מעל שכבת העוגה האחרונה שמתי ציפוי שוקולד שמשמש אותי במתכון עוגה אחר (דווקא לא מהמחברת הזו): מבשלים חצי חבילה חמאה, חצי כוס חלב ו-150 גרם שוקולד מריר על אש קטנה, ובוחשים עד שכל הגושים נעלמים.

הנה התוצאה הסופית, לאחר שטופלה על ידי 14 סועדים נלהבים: