קטגוריה: מאפים מלוחים ופשטידות

בלינצ'ס קישואים

אחרי המון המון זמן, פתחתי שוב את המחברת של אמא, כי אלון ביקש שאאפה עוגה. בסופו של דבר לא אפיתי שום עוגה, והסיבה העיקרית לכך היא שנתקלתי במתכון הזה של בלינצ'ס קישואים, שמעלם לא שמתי לב אליו קודם לכן. אני גם לא זוכר שאי פעם אכלתי משהו כזה בבית. כנראה שלילי (?) הכינה אותם, אמא טעמה ולקחה את המתכון, והנציחה אותו במחברת:

zucchini-blintzes-recipe

הרעיון פשוט מאוד: בתוך הבצק לש הבלינצ'ס/פנקייק מערבבים רסק קישואים. כמה זה 300 גרם קישואים? לא יודע. אני שמתי שני קישואים בינוניים, מגוררים בפופיה גסה. את צרור הפטרוזיליה (ללא הגבעולים) שהיה במקרר ריסקתי במעבד מזון. שמיר לא היה לי, וממילא אני לא כל כך אוהב שמיר, אז ויתרתי. 150 גרם קמח תורגמו לכוס וחצי, וכנגדם הוספתי כוס וחצי מים – אלה הכמויות שבהם אני משתמש כשאני מכין פנקייקים. משום מה לא עלה בדעתי להחליף את המים בחלב – אני חושב שזה יכול לשפר את המתכון משמעותית. את כמות השמן הפחתתי בהרבה – מ-50 גרם (יותר מרבע כוס) ירדתי ל2 כפות (שוב, כמו שאני שם בפנקייקים שלי). הכל עורבל היטב בעזרת מיקסר היד הנאמן שלי.

בטיגון צריך להקפיד שלא יהיו עבים מדי, על ידי שיטוח הבצק במחבת. הבצק אמור להספיק ל-13 עד 14 בלינצ'סים דקים בגודל צלחת קטנה.

לאחר שנתתי לבלינצ'סים להתקרר, גילגלתי בכל אחד מהם פתיתי גבינת עמק, כי זה מה שהיה בבית, ולאחר שסידרתי אותם בתבנית פיזרתי עוד פתיתי עמק מלמעלה, ואפיתי את הבלינצ'סים בחום של 180 מעלות במשך כ-20 דקות. הנה התוצאה:

zucchini-blintzes

זה הרבה יותר טעים ממה שזה נראה. אמנם היה עדיף למלא בגבינה עם טעם חזק יותר, נניח טל-העמק או קשקבל, אבל חצי כמות חוסלה מייד (לא על ידי הילדים – זה ירוק מדי עבורם). שאר הבלינצ'סים בילו עוד לילה במקרר, ולמחרת חוממו במיקרוגל והיו טעימים מאוד כאילו זה עתה נוצרו.

בהחלט מתכון שווה.

מודעות פרסומת

בואיקוס – שלושה מתכונים

כולם מכירים את הבורקס, אותם מאפי בצק עלים, עם שומשום למעלה ומילוי של גבינה או תפוחי אדמה או תרד או משהו אחר, כיד הדמיון הטובה. אבל קרובי המשפחה שלהם, הבואיקוס, מוכרים פחות. בואיקוס הם מאפה המשלב בצק וגבינה, אבל הפעם הבצק לא עוטף את הגבינה, אלא מכיל אותה, היא חלק ממנו.

האינטרנט מלא במתכוני בואיקוס, או כפי שהם מכונים לפעמים "לחמניות גבינה" או "לחמניה בולגרית". אבל הם לא ממש לחמניות, הם בואיקוס.

אמא הייתה אופה בואיקוס לעיתים קרובות. ארוחות יום שישי בערב שלנו היו חלביות: בורקס או בואיקוס, ביצים, יוגורטים, ירקות וסלט מיונז ותפוחי אדמה שאבא שלי היה מופקד על הכנתו (וזה סיפור נפרד). את הבורקס או הבואיקוס אמא הייתה אופה בעצמה כמובן, זה היה לפני שצצו בכל מקום מאפיות בורקס, ומי שרצה בורקס קנוי היה צריך לנסוע עד שדרות ירושלים ביפו למאפיה של סמי. היום אפשר כאמור לקנות בורקס בכל מקום, אך בואיקוס הם יותר נדירים, לא ברור מדוע. מצד שני, הם גם הרבה יותר קלים להכנה, והכי טעימים מייד כשהם יוצאים מהתנור, אז שווה להשקיע חמש דקות בהכנתם.

במחברת של אמא מצאתי שלושה מתכונים לבואיקוס, המכונים על שם בעלת המתכון שהעבירה אותו לאמא: אתי, מלכה ולילי. המתכונים דומים למדי:

 

 לחצו על התמונה לצפיה במתכונים בגודל מלא.

המרכיב הראשי בכל אחד משלושת המתכונים הוא כמובן קמח: או ק"ג קמח תופח של אוסם, או קמח רגיל בתוספת אבקת אפיה (שזה אותו דבר, כמובן). המרכיב השני הוא המרכיב השומני – כל שלושת המתכונים הציעו מרגרינה, אני כרגיל מחליף את המרגרינה בחמאה, אבל כאן יחס ההחלפה הוא לא 1:1. מניסוי וטעיה למדתי שכדאי לשים פחות חמאה ממרגרינה, ואני ממליץ להחליף את 200 גרם המרגרינה ב-150 גרם חמאה בלבד.

המרכיב הראשי השני בבצק הוא המרכיב הגבינתי/חלבי.

מלכה מציעה לשים שמנת "רגילה" – כלומר השמנת שנמכרת בגביעי פלסטיק כמו גביעי היוגורט ומכונה לפעמים "שמנת חמוצה". אחוזי השומן נתונים לשיקולכם, ככל שיש יותר, הבואיקוס יהיו יותר טעימים ופחות "דיאטתיים" (כאילו שיש כזה דבר, בואיקו דיאטתי). כמו כן המתכון של מלכה כולל בתוכו "חבילת גבינה שמנה גדולה". פעם הגבינות הלבנות היו משווקות בחבילות נייר. הים תשימו גביע דל 250 גרם גבינה לבנה, באחוזי שומן לפי בחירתכם. המרכיב הגבינתי השלישי הוא קשקבל מגורר, בערך 100-150 גרם, אולם הוא לא נכנס לבצק. את הבצק מרכיבים הקמח, החמאה (ממליץ לחמם אותה קצת במיקרו לפני ההוספה לקמח), השמנת והגבינה הלבנה, וכמובן קצת מלח. מהבצק לשים כדורים קטנים ומשטחים אותם למעין דיסקיות. על הדיסקיות מפזרים מלמעלה את הקשקבל המגורר. הכמות הזו צריכה להספיק ל-25 דיסקיות.

בוריאציה של אתי השמנת מוחלפת באשל או יוגורט, והקשקבל משונמך לגבינה צהובה כלשהי, נניח "עמק". אני ממליץ לדבוק בקשקבל, ואם מתפשרים, אז תתפשרו על גבינת "טל העמק", שהטעם שלה חזק יותר מהטעם של גבינת "עמק". כאן לעומת זאת, הגבינה הצהובה נכנסת לתוך הבצק. כמו כן, 100 גרם גבינה צהובה ייתן לכם גירסה "חסכונית", במיטב המסורת הבולגרית. אפשר לשים יותר, וזה יוצא יותר טעים. שוב לשים כדורים קטנים ומשטחים אותם לדיסקיות.

המתכון של לילי דומה. גבינת גולן היא גם סוג של גבינה צהובה. אולם החידוש הוא הוספת שתי ביצים לבצק – מה שנותן טעם משופר. זה מתכון לאירועים חגיגיים, כאשר אפילו הבולגרי החסכן ביותר מרשה לעצמו להתפרע ולפרוץ את מסגרת התקציב.

הכל ניתן לשפצור ואלתור, כמובן. השפצור הפופולרי הוא להוסיף חתיכות של זיתים ירוקים לתוך הבצק

אחרי שכל דיסקיות הבצק מסודרות בתבנית, רצוי על גבי נייר אפיה, אופים אותן בחום גבוה, 200-220 מעלות. כרגיל אצל אמא, זמן האפיה לא כתוב, כי זה ברור. בכל מקרה, מדובר באפיה קצרה מאוד. אולי 10 דקות. הבצק מתנפח ומזהיב, וזה מה שמקבלים:

 

מוציאים מהתבנית ומגישים מייד. אפשר לאכול אותם ככה, או להתייחס אליהם כאל לחמניות ולמרוח בהן משהו, סלט חצילים למשל.  בואיקוס יכולים להספיק ל4-5 אנשים נורמליים. תיאורטית הם יספיקו גם ל-25 איש, אם כל אחד אוכל רק אחד, אבל זה סוג של התעללות, אני לא ממליץ לכם לעשות את זה, התגובות עלולות להיות קשות.

ועוד טיפ של מקצוענים לסיום: אם אתם לא מתכננים להגיש את הבואיקוס מייד, אלא נניח לאפות בצהריים ולהגיש לאורחים בערב,  הכפילו את הכמויות ואפו שתי תבניות. כי תבנית אחת תחוסל על ידי כל מי שיהיה בסביבה מייד עם יציאתה מהתנור. ראו, הוזהרתם.