קטגוריה: כללי

עוגת שמרים – פתח תקוה

זה שלמשפחתנו היה סניף בפתח תקוה – ידעתי. נציגנו שם היה יצחק לוי, אבל יצחק לוי הוא גם אבא שלי, ולכן יצחק לוי מפתח תקוה נקרא בפינו "הדוד מפתח תקוה". בהחלט גם יכול להיות שהוא היה דוד של מישהו, אבל של מי? זאת לא נדע. לא דוד שלי, בכל אופן, וגם לא דוד של אבי. הדוד מפתח תקוה היה נהג אוטובוס במקצועו, כך ידעתי, אם כי מעולם לא ראיתי את האוטובוס במו עיניי, ובודאי שלא נסעתי בו, אבל כילד, זה בהחלט הוסיף להילת המסתורין שאפפה את אותו דוד.

האם עוגת השמרים הזו קשורה לדוד מפתח תקוה? הייתכן כי טעמנו מעוגה זו בעת ביקור בבית הדוד מפתח תקוה ואמא לקחה משם את המתכון? או שאולי מקור המתכון במפגש אחיות שנערך בפתח תקוה? זוהי עוד תעלומה שלא נדע את פתרונה.

בכל אופן, הכותרת של המתכון " עוגת שמרים – פתח תקוה" תמיד משכה את עיני. ולפני שבועיים נורא רציתי עוגת שמרים. אז קניתי שקית שמרים במכולת, ובשבת בצהריים פניתי למלאכת האפיה. עיון במתכון הרתיע אותי – "קמח כמה שנכנס"? אמנם ביטוי זה הובהר קמעה על ידי הקורא הנאמן שמוליק, אבל מה זה "המרקם הנכון"?

עוגת שמרים פתח תקוה
לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא

 דפדוף במחברת הוביל אותי למתכון נוסף לעוגת שמרים – בצק שמרים קר, בתוספת מילוי פרג.

בצק שמרים קר - מילוי פרג
לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא

 אני לא אוהב פרג, אז ויתרתי על מילוי הפרג. את המרגרינה החלפתי כרגיל בחבילת חמאה, ואת תפקיד הלבן מילא יוגורט יופליי לבן (3%). לשתי את הבצק בעזרת המג'ימיקס, והנחתי אותו בקערה על השולחן במטבח כדי שיתפח. למרבה הצער, היה זה יום קריר למדי, ולכן הבצק לא תפח דיו, ובמקום להכפיל את פחו הסתפקו השמרים בתוספת של 75%, או שאולי זה היה צריך להיות כך? (כנראה שכן – לאור הסוף הטוב)

העייפות הביאה אותי לויתור גם על מילוי הקקאו. אני זוכר מהבית עוגות שמרים עם ריבה ואגוזים. אגוזים אני לא אוכל, אז הסתפקתי בריבה, ולטובת הדור הצעיר הכנתי גם רולדה אחת עם ממרח שקדים ואחת עם נוטלה. יצאו לי 5 רולדות בינוניות בסך הכל. אפיה של כ-45 דקות בתנור החום של 180 מעלות שרפה את תחתיות הרולדות. התוצאה לא מרשימה במיוחד (ולכן אין תמונות), אבל הטעם באופן מפתיע היה מצויין, בהחלט טעם של פעם.

מודעות פרסומת

פחזניות

פחזניות היו תמיד פופולריות אצלנו.אמא הייתה מכינה לכל ילד צלחת ובה חמש או שש פחזניות, ועוד מגש אחד כללי שנועד לאורחים וכולי, ובו היה אסור לגעת. אז מה עושה ילד שהקצו לו ביום שישי בצהריים שש פחזניות למשך סוף השבוע? אני מודה שפעמים רבות הפחזניות שלי היו מתחסלות מהר מדי, אבל הפחזניות של אחי היו יכולות להעלות עובש. בזבוז גמור, לדעתי.

הנה המתכון.

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

משום מה היה נדמה לי כי מדובר במתכון קשה במיוחד, ולכן עיינתי ליתר בטחון גם במתכון לפחזניות של הבלוג (המצויין) בצק אלים, שכולל  אזהרות מפני כל מיני דברים שעשויים להשתבש בהכנה, ועיצות כיצד להתמודד עם אירועים כאלה. בפועל, ההכנה של הבצק הייתה קלי קלות, ממש פיס אוף קייק. האפיה הייתה קצת יותר טריקית – אמא אף פעם לא הרחיבה בנושא: לאפות באש חזקה. מה לא היה ברור? אפיתי כרבע שעה בחום של 180 מעלות, יצא יופי, למרות שעשיתי את הטעות שמאיה מבצק אלים הזהירה מפניה, ופתחתי את דלת התנור באמצע כדי להציץ.

אמא נתנה שתי אופציות להכנת המילוי: שמנת מתוקה + פודינג וניל, או מתכון מפורט לקרם חלב. אני הלכתי על האופציה הפשוטה. המילוי שלי הורכב משמנת מתוקה, כוס חלב ואינסטנט פודינג, מעורבלים היטב. ציפוי השוקולד שלי הוכן משוקולד מריר, קצת חלב, חמאה וברנדי. התוצאה בתמונה שלפניכם (איכות התמונה נמוכה בהרבה מאיכות הטעם):

ואת איכות הטעם תוכלו לשפוט על פי הבעות הפנים של אלון ודניאל:

עוגת גבינה – קרני

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

המכון של היום הוא "מתכון אורח".

לכל משפחה יש את "העוגה המיתולוגית" שלה – אותה עוגה שהכינה איזו אמא או סבתא קדמונית, והפכה לעוגה האהובה ביותר על בני המשפחה. במשפחה של הילה זוהי "עוגת הגבינה של סבתא שושנה". את סבתא שושנה לא הכרתי – היא הלכה לעולמה לפני שהכרתי את הילה, אך את העוגה אני מכיר גם מכיר, כמו גם את קרבות השולחן הנערכים עם הגשתה, כאשר כל אחד צופה בקנאות שמא אחיו או אחותו יקבלו חתיכה  גדולה יותר או חלילה "פרוסה מועדפת" (כלומר פרוסה שנלקחה מאיזור גיאוגרפי מסויים בתבנית שבו הפרוסות טעימות יותר). כמובן גם שכל אחד דורש שתי פרוסות לפחות, אם לא שלוש, והרעיון להשאיר קצת עוגה לארוחה הבאה נחשב מופרך לחלוטין, וגם לא ישים, כי אם תושאר מעט עוגה במקרר, היא תחוסל מייד בהתגנבות יחידים של מן דהו.

ומכיוון שהילה ניכסה לעצמה את מחברת המתכונים של סבתא שושנה, מוטל עליה להכין את העוגה הזו לכל יום הולדת משפחתי ולכל חג. זה נשמע כמו עול, אך בהחלט מבצר את המעמד המשפחתי. אני הכנתי את העוגה הזאת פעם, על פי המתכון שלעיל, וזכיתי להערצה.

שינויים מהמסורת נתקלים בהתנגדות עזה ובפרצי רגשות וזעם. כך למשל, כאשר החליפה הילה לפני זמן לא רב את האינסטנ פודינג וניל באינסטנט פודינג וניל עם פצפוצי שוקולד (!) נתקלה בתגובות זועמות. בחג השבועות האחרון, הכינה הילה עוגת גבינה אחרת (עם קוקוס ופסיפלורה – לבקשתו של סבה). כשנודע כי עוגת הגבינה של סבתא שושנה לא תעלה על שולחן החג, דמעות זלגו. אך אל דאגה – למחרת הגיעה העוגה הנכספת לארוחת צהרי החג. הנה היא לפניכם במלוא הדרה:

העוגה של אילנה

העוגה של אילנה
לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

את העוגה הזו אני זוכר. הכי כף זה לאסוף את הפירורים שנשארו בתבנית עם כפית.

ההכנה הייתה ללא בעיות מיוחדות. המרגרינה הוחלפה כרגיל בחמאה. הריבה ששמתי במילוי הייתה ריבת תפוזים – כי זה מה שהיה בבית. יצא מעולה. האגוזים הוצאו מהמתכון מסיבות בריאותיות (שלי) ובטיחותיות (ילדים). את גוש הבצק שמפוררים בסוף מעל המילוי כדאי לשים בפריזר.

יצאה עוגה מצויינת. הילה, אשתי, אמרה כי זו העוגה הטובה ביותר שהכנתי 🙂

בתמוה למטה: העוגה, שעות אחדות לפני שחוסלה.