קטגוריה: עוגות בחושות

עוגת כושי לפי אסתר

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

עד עכשיו האסטרטגיה שלי הייתה להכין עוגה אחר עוגה לפי הסדר שהופיעו במחברת. בסוף השבוע הזה הייתה בעיה. חזרתי מחו"ל, והייתי עייף מדי כדי לעיין במחברת ולאות אילו חומרים אני צריך עבור העוגה הבאה בתור. הפתרון הקלאסי – בדקתי מה יש בבית וחיפשתי עוגה שתסתפק במה שיש. בבית היו ביצים, היה קמח תופח, היה קקאו, יש סוכר וחלב, יש תמצית וניל, ואין מרגרינה, אבל יש חבילה (אחרונה) של חמאה. יש עוגה!

השם "עוגת כושי" הוא כבר לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה היה השם הגנרי לעוגות שוקולד בחושות בשנות השישים של המאה הקודמת. איך נקרא לה היום? עוגה אפריקאית? לא נראה לי, ובכלל, מקור הקקאו הוא מדרום אמריקה. נקרא לזה פשוט עוגת שוקולד, וזו עוגת שוקולד בסיסית למדי, כזו שילדים אוהבים (וההוכחות יוצגו מייד).

ההכנה פשוטה: בקערה אחת בוחשים את הקמח, החלב, הקקאו, ארבעת חלמונים, וחבילת חמאה שהותכה במיקרוגל מחליפה את המרגרינה. "1 וניל" תורגם על ידי לכפית אחת של תמצית וניל. ארבעת החלבונים הוקצפו בקערה שניה עם "קצת" סוכר – במקרה שלי ארבע כפות, שזה בערך רבע כוס. לבסוף קופל קצף החלבונים לתוך התערובת, והעוגה נשלחה לאפיה של כ-40 דקות בחום של 180 מעלות.

התוצאה: עוגה פשוטה שילדים אוהבים, ואפילו דניאל אנין הטעם כרסם פרוסה בהנאה.

עוגת מים

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

זהו מתכון מאוד לא ברור. אני זוכר שאמא אהבה את העוגה הזו, אבל ממש לא זוכר את העוגה עצמה. אני זוכר רק את השם של העוגה: "עוגת מים". אין לי מושג למה קוראים לה בשם הזה. אפשר לקרוא לה באותה מידה "עוגת ביצים" או "עוגת קמח". אני לא חושב שחצי כוס מים מצדיקה את השם הזה.

כשהילה טעמה את העוגה היא אמרה שסבתא שלה הכינה עוגה כזו בדיוק, רק בלי הצימוקים, והיא נקראה פשוט עוגת לקח. האמת, השם "עוגת לקח" עושה לי אסוציאציות רעות, עוד מהצבא, שם עוגת לקח הייתה העוגה הצבאית שהגישו בחדר האוכל היום שישי בערב: אתה טועם אותה פעם אחת ולומד לקח. אבל הילה הסבירה לי שזו העוגה האידיאלית לאכילה עם כוס תה ומייד גם הזמינה אחת.

בעניין המתכון: קודם כל צריך להסביר מה זה "אדומים". ובכן, האדומים הם צהובים, כלומר החלמונים של הביצים. אני זוכר במעומעם שראיתי את המתכון הזה פעם כשאמא הכינה את העוגה ושאלתי אותה מה זה. אני מניח שהיה איזה בלבול כשהיא כתבה את המתכון במחברת, ולא טרחה לתקן אותו.

ארבעת החלמונים עורבבו בקערה יחד עם רבע כוס מים, שלושת רבעי כוסס סוכר, מיץ מלימון + קליפתו המגורדת, 2 כוסות קמח תופח של אוסם, כפית תמצית וניל, וכל הצימוקים שהיו בבית, בערך 100 גרם.

בשלב הבא הקצפתי את ארבעת החלבונים עם כוס סוכר, אבל לא הוספתי להם מים, זה נראה לי חשוד מדי.

השלב הבא הוא לקפל את הבצק מהשלב הראשון לתוך קצף החלבונים. הבצק נראה לי סמיך מדי, ולכן דיללתי אותו עם עוד חצי כוס מים.

כל התערובת הוכנסה לתנור בטמפרטורה של 150 מעלות למשך כארבעים דקות.

העוגה יצאה ספוגית ואוורירית וטעימה להפליא.

עוגת "גן נורית" – העוגה של גייה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

גן נורית היה הגן העירוני ששכן ממש מאחורי הבית בו התגוררה משפחתי בלוד בשנות השישים. ביליתי בו, למיטב זכרוני, שנתיים, מגיל 3 עד גיל 5. אני לא זוכר את נורית, שהייתה ככל הנראה הגננת, וגם לא את הילדים מהגן. יש לי בסך הכל שלשה זכרונות מהגן הזה, ועוד זכרון אחד "שתול".

אני זוכר מסיבת חנוכה, עם חנוכיה גדולה, שהיו בה שמונה נרות כמובן. כל ילד בתורו ניגש אל החנוכיה, קיבל לידיו נר דולק, והצטלם כשהוא מדליק את הנר הראשון. הנר הראשון דלק כמובן כל הזמן, ואף ילד לא ממש הדליק אותו. כשהגיע תורי, לקחתי  את הנר שהופקד בידי  והדלקתי בעזרתו את הנר השני של החנוכיה.

והנה עוד זכרון, פחות משעשע: אני יושב ליד השולחן עם עוד ילדים, והילדים שיושבים לצידי מציירים ציורים יפים על הדפים שלפניהם. כל מה שאני מצליח לעשות זה להניע את היד ימינה ושמאלה ולצייר איזשהו קשקוש.

אני גם זוכר שיום אחד קישטו את כל החלונות של הגן; הדביקו עליהם כל מיני פסים בשתי וערב. את החלונות שבבית, לעומת זאת, כיסו בבריסטולים שחורים. מאוחר יותר (לא ברור מתי) הבנתי שהחלונות הודבקו כדי למנוע התפזרות רסיסי זכוכית במקרה שיישברו, ואילו חלונות הבית כוסו בשחור עקב ההאפלה שהוכרזה, כל זאת לקראת האירוע שנודע זמן קצר לאחר מכן בשם מלחמת ששת הימים.

והנה הזכרון ה"שתול". לכבוד חגיגת יום הולדתי השלישי שנערכה בגן, אפתה אמא עוגת שוקולד, שנודעה לאחר מכן בשם "עוגת גן נורית". אני לא זוכר את מסיבת יום ההולדת הזו, ובודאי שלא את העוגה שהוגשה בה. במסיבה שנערכה לי בבית, שגם אותה אני לא זוכר, הוגשה עוגה אחרת. לזה יש לי תיעוד מצולם:

בכל מקרה, "עוגת גן נורית" היא אחת העוגות האהובות עלי ביותר. במחברת של אמא אין מתכון לעוגה כזו. אני יודע מהו המתכון כי פעם ביקשתי ממנה לאפות לי את עוגת גן נורית, והיא פתחה את המחברת במתכון לעוגה של גייה, והסבירה לי שהעוגה של גייה היא היא עוגת גן נורית.

זהו למעשה המתכון הראשון שניסיתי מהמחברת של אמא. אפיתי את העוגה הזו פעמים רבות, והיא תמיד זוכה להצלחה. החסרון שלה: היא נגמרת מהר מאוד.

עוגת תפוחים של סבתא רבקה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

נותרו במקרר מספר תפוחים, ובאופן טבעי חיפשתי מתכון לעוגת תפוחים. דפדוף במחברת העלה מתכון מסקרן במיוחד: "עוגת תפוחים לפי אמא". אמא של אמא זו סבתא רבקה, שלא מזמן מלאו לה 90 שנה. הנה תמונה שלה בימים טובים יותר, לפני משהו כמו ארבעים שנה פלוס מינוס:

אני לא זוכר את סבתא כאופת עוגות, אלא יותר כמבשלת של מנת הפלפלים הממולאים המיתולוגית. זה המתכון היחיד במחברת שמיוחס לה, וכנראה היה מתכון העוגה הסטנדרטית שלה שהייתה צריכה לאפות. הצמצום של ההסברים במתכון כנראה גם כן מעיד על כך. האם אמא עמדה במטבח וצפתה בהכנת העוגה עם הסברים בעל פה, ואחר כך העלתה אותם על הכתב? ייתכן. ברשימת המצרכים מופיע הפריט "קמח כמה שנכנס". כמה נכנס? איפה? אולי הייתה קערה קבועה שבה הוכנה תערובת העוגה, ואחרי שהוכנסו לתוכה כל החומרים האחרים, נותר בה מקום בדיוק לכמות הקמח המתאימה.

בכל אופן, הנה תיאור התהליך.

קודם כל, התחלחלתי מהרעיון להשתמש בכוס שמן ועוד להוסיף על כך רבע חבילת מרגרינה. החלפתי אותם בחבילת חמאה (200 גרם) מומסת. השתמשתי בחמישה תפוחי עץ גדולים מסוג סמיט, שרוסקו בפוד פרוססור, ולאחר מכן סחטתי מהם את הנוזלים (הוראת "להוציא את המים"). הלימון שאת קליפתו גירדתי היה גדול למדי, והקערה בה עורבבו כל החומרים הייתה ללא ספק קערה אחרת – לא הקערה הקבועה של סבתא. נראה לי שצריך להסתפק בכוס או בכוס וחצי של קמח לכל היותר. לאחר שכל התערובת הוכנסה לתבנית משומנת, פיזרתי מעל העוגה סוכר חום, ואפיתי אותה כחצי שעה בחום של 150 מעלות.

העוגה יצאה בסדר, אבל לא יותר מכך. היה יותר מדי לימון, מעט מדי תפוחים, וטעם הלימון השתלט. גם שמתי יותר מדי קמח. הנה התוצאה (תודו שהצילום יפה):

עוגת שוקולד של סלבנה

לחצו על התמונה לצפיה במתכון בגודל מלא.

המתכון הזה טומן בחובו מספר תעלומות.

תעלומה אחת, שעוד ניתקל בשכמותה בהמשך: מי זאת סלבנה? האם היא אחות טיפת חלב שעבדה יחד עם אמא אי שם בתחילת שנות השישים? האם היא בת דודה עלומה? האחות של המטפלת שלי? השכנה מקומה ראשונה? סביר להניח שלעולם לא נדע. המתכונים במחברת נקראים בדרך כלל על שם זו החלקה עם אמא את סודות המתכון, והשאלות האלה ימשיכו ויעלו גם בהמשך המסע הזה.

תעלומה שניה, שרלוונטית לכל מי שרוצה לשחזר את המתכון המקורי: מה זה "רבע כוס אגודזים בבקבוק"? הניחוש שלי: לוקחים רבע כוס אגוזים, וכותשים אותם, כאשר בקבוק משמש כמכתש לעת מצוא (הייתי עד לפרוצדורה כזו). בכל מקרה אני לא הכנסתי אגוזים לעוגה, גם מפני שמאוד לא מומלץ (ולמעשה מסוכן ביותר) לתת לקטנטנים כמו שלי לאכול אגוזים, וגם בגלל שגם אני נמנע מאכילת אגוזים למינהם מסיבות בריאותיות.

תעלומה שלישית: איך אני לא זוכר את העוגה המצויינת הזו? היא ככל הנראה לא נכללה ברפרטואר הקבוע של אמא. אחרי 40 דקות אפיה בחום של 150 מעלות, יצאה עוגה טעימה, אוורירית, לא מתוקה מדי, ובעלת נטיה להתחסל במהירות.

עוגת פרג

לחצו על התמונה לצפיה בגודל מלא.

עוגות פרג אף פעם לא היו פופולריות אצלנו. אני לא זוכר את העוגה הזו, ולכן לא יכול להעריך אם הצלחתי לשחזר את הטעם המקורי שלה. הוראות ההכנה ברורות מאוד ולא נתקלתי בשום בעיה. דרך אגב, למרות שלא כתוב במתכון, צריך בסופו של דבר לשים את התערובת בתבנית ולאפות. בחום בינוני של 150 מעלות זה לקח בערך 40 דקות. התוצאה הסופית טעימה, גם למי שלא אוהב פרג.