אודות העוגות של אמא

בת-ים. יום חמישי אחרי הצהריים, אי שם בשנות השבעים. אמא במטבח, אופה עוגות לשבת. צריך לאפות לפחות שתי עוגות, כי עוגה אחת תיגמר עוד לפני יום שישי בערב.

היא שולפת את המחברת שלה מדפדפת, מוצאת את המתכון, מציצה, ומתחילה במלאכה. הכל מתוקתק, הכל נראה כל כך פשוט. חצי שעה, וניחוחות האפיה מתפשטים ברחבי הדירה.

לפעמים היא שואלת אותי איזה עוגה אני רוצה. כך למדתי ש-"עוגת גן נורית" האהובה מופיעה במחברת תחת הכותרת "העוגה של גאיה". למדתי עוד קודים וטריקים למיניהם. את חלקם אני פשוט זוכר. חלק צפו ועלו בזכרון תוך כדי הקריאה במחברת ונסיונות השחזור.

בכיתה ה או ו למדתי בבית הספר מקצוע שנקרא "תזונה ומשק בית". המורה הייתה אחותה של הסבתא שלי, הדודה מרגה המיתולוגית. היו גם שיעורים מעשיים. שלוש פעמים במהלך אותה שנה הגעתי אל מטבח "מסעדת בית הספר", עם עוד 9 תלמידים נרגשים, ושם לימדה אותנו הדודה מרגה להכין נקניק שוקולד, בורקס, ועוד משהו שאיני זוכר. חזרתי הבייתה נרגש, וביחד עם אמא שחזרתי את הרפתקאותיי מבית הספר במטבח של הבית. אבל ההתלהבות חלפה, והשיעורים של הדודה מרגה לא הפכו אותי לבשלן/אופה.

אמא נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1988, חמישה ימים לפני יום הולדתה ה-49. בזמן השבעה, כשאף אחד לא ראה, ניגשתי אל המטבח, ולקחתי לעצמי את המחברת עם מתכוני העוגות. היה לי ברור שהמחברת הזאת חייבת להשמר במקום בטוח, וכי המקום הבטוח ביותר הוא אצלי. עברו עוד 15 שנה עד שהעזתי לפתוח את המחברת ולנסות לאפות את אחת העוגות – אותה עוגת גן נורית, העוגה שאפתה לכבוד יום הולדתי השלישי. הטעם של פעם שוחזר. מאז הצלחתי לשחזר בעזרת המחברת עוד כמה טעמים של פעם.

בבלוג הזה אני מתכוון לחשוף לעולם את כל מתכוני המחברת ההיא. חלק מהמתכונים כתובים בקודים. פרטים, שהיו מובנים לאמא מאליהם, חסרים. אני אתעד את נסיונותיי, הצלחותיי וכשלונותיי. אתם, הקוראים, מוזמנים לנסות את כוחכם. אשמח לתגובות, הערות, הצעות.